עישון נחשב לגורם המשפיע על הבריאות לרעה, זוהי עובדה ידועה ומבוססת, אך בדרך לא מצביעים על קשר בין עישון ודלקת מפרקים.
מסתבר, שכשמדובר על הקשר בין עישון והשפעתו על דלקת מפרקים ניוונית [אוסטיאוארטריטיס] קיימות עדויות ודעות מחקריות סותרות.
ישנם חוקרים הסבורים שעישון משפיע לרעה על דלקת מפרקים ניוונית, אולם ממצאי מחקרים מעטים מראים שיתכן שעישון מפחית את הסיכון למחלת המפרקים.
בכל מקרה, גם לאחר קריאת העדויות, אין לראות בדברים אלה המלצה להתחיל או להמשיך לעשן.
בין אם העישון מגן על המפרקים או לא (ורוב המחקרים מעידים על כך שלא), אין ספק שהוא מזיק לרוב מערכות הגוף ופוגע משמעותית באיכות החיים.
עישון מחמיר דלקת מפרקים ניוונית אצל גברים
מחקר ריאומטולוגי, שנערך במאיו קליניק, בארה"ב ותוצאותיו פורסמו ב-2007, בחן את ההשפעה של עישון על גברים הסובלים מדלקת מפרקים ניוונית.
המחקר בחן את תסמיניהם של 159 גברים. הניטור נמשך כ-30 חודשים, שבמהלכם עברו המשתתפים בדיקות MRI של הברכיים ודרגו את רמת הכאב.
מתוך 159 גברים, 19 היו מעשנים אקטיביים מתחילת המחקר, כשבממוצע, כל אחד מהם מעשן כ-20 סיגריות ליום, במשך 40 שנה.
ממצאי המחקר:
קבוצת המעשנים סבלה מאובדן סחוס במפרקי הברכיים, פי שניים מאשר קבוצת הלא מעשנים.
החוקרים סבורים שיתכן והקשר בין עישון לאיבוד הסחוס, נובע מהגורמים הבאים:
- יתכן שעישון מפריע לייצור תאי הסחוס. בדלקת המפרקים הניוונית נפגעים תאי סחוס, ואם יש האטה ביצירת תאים חדשים, הרי שאובדן הסחוס אצל מעשנים גדול יותר.
- עישון מעלה את רמת הרעילות בדם וכך גורם לאובדן סחוס.
- העישון מגביר את רמות הפחמן החד חמצני בדם ומשפיע על חמצון הדם מה שמונע או מעכב בניית סחוס.
מלבד נתוני הדימות האובייקטיביים, המעשנים מדרגים את רמת הכאב כגבוהה יותר מאשר המשתתפים שאינם מעשנים.
מאחר שבסחוס עצמו אין תחושת כאב, הרי שהכאבים לא נגרמים בגלל אובדן הסחוס.
ההשערה היא, שהעישון עשוי להשפיע על מבנים אחרים במפרק הברך, או שיש לו השפעה שלילית על תחושת הכאב.
האם עישון מגן מפני דלקת מפרקים ניוונית?
במחקר אחר, שפורסם ב-2007, נבחן הקשר בין דלקת מפרקים ניוונית [המתועדת בצילומי רנטגן] לבין משקל יתר ומשלח-יד [מקצוע או עיסוק].
באופן מפתיע וללא קשר ישיר לשאלת המחקר הראשית, נמצא, שלעישון יש השפעה מגנה קלה, מפני דלקת מפרקים ניוונית.
כדי לאמת את הממצא המפתיע חזרו החוקרים לשני מחקרים עיקריים שבחנו את גורמי הסיכון לדלקות מפרקים: האחד מסוף שנות ה-80 והאחר, הידוע בשם מחקר פרמינגהאם.
(מחקר שהחל בתחילת שנות ה-80 ונפרש על-פני 35 שנים, עד שנת 2005).
בבחינה המחודשת, אכן נמצא כי הסיכוי של מעשנים לחלות בדלקת מפרקים ניוונית, נמוך מהסיכויים של לא מעשנים.
מכאן, שלעישון או לאחד ממרכיביו [כמו ניקוטין] יש השפעה מגנה על תאי הסחוס של המפרקים.
עישון והסיכון לדלקת מפרקים ניוונית אצל נשים
לפני שני המחקרים המרכזיים שנערכו ב-2007, נערך מחקר שפורסם בשנת 2003 ובו השתתפו 1003 נשים.
מתוכן 540 לא מעשנות ו- 463 הן מעשנות כבדות [14.9 סיגריות ליום בממוצע במשך 25 עד 27 שנה].
מפרקי היד והברך שלהם תועדו בצילומי רנטגן. בממצאי המחקר לא נמצאה כל עדות לכך שעישון מפחית את הסיכון לחלות בדלקת מפרקים ניוונית.
ממצאי מחקר קלירווטר על עישון ודלקת מפרקים
מחקר נוסף שבחן בין השאר את השפעת העישון על הסיכון לחלות בדלקת מפרקים ניוונית הוא מחקר קלירווטר.
במחקר רחב היקף זה, השתתפו 2505 נשים וגברים, שמצב מפרקיהם תועד בצילומי רנטגן של מפרקי- הברך, היד, הרגל ועמוד השדרה הצווארי.
גם במחקרים אלה לא נמצאה כל עדות להשפעתו המגנה של העישון.
לסיכום,
עם סיכוני הבריאות הידועים שיש בניקוטין, יהיה זה בלתי אפשרי להמליץ על עישון, כגורם השפעה מגן מפני דלקות מפרקים.
מה גם שתוצאות המחקרים אינן מכריעות באופן חד משמעי לכאן או לכאן.
