דלקת מפרקים שגרונית (ראומטואיד ארתריטיס או באנגלית RA) היא מחלקה אוטואימונית דלקתית.
הדלקת שנוצרת במחלה זו נובעת בכך שמערכת החיסון של הגוף תוקפת את רקמת הקרום הסינוביאלי, העוטפת את הסחוס,
ומאוחר יותר נפגעים גם הסחוס, העצם ומערכות אחרות בגוף.
הגורמים המדויקים למחלה אינם ברורים עד סופם, אך ידוע שהם שילוב בין גורמים תורשתיים לסביבתיים.
דלקת מפרקים שגרונית שונה מדלקת מפרקים ניוונית, כי היא נובעת מתגובה חיסונית חריגה ולא משחיקה,
ותסמינה שונים, הן מדלקות מפרקים אחרות והן בין אדם לאדם.
הנה כמה עובדות מפתיעות שאולי לא ידעתם על דלקת מפרקים שגרונית
-
בעבר החולים בדלקת מפרקים שגרונית סבלו מנזק כפול
בעבר חשבו שפעילות גופנית גורמת נזק נוסף למפרקים, ולכן הגבילו למינימום את הפעילות הגופנית של החולים.
הדלקת הכרונית הקשורה ל-RA גורמת לאובדן תיאבון ולירידה במשקל, כך שיחד עם היעדר פעילות גופנית, סבלו המטופלים מהידלדלות והתנוונות של השרירים.
כיום, תרופות מרסנות דלקת מונעות את הירידה בתיאבון ופעילות גופנית היא חלק מתוכנית הטיפול.
אמנם פעילות גופנית יכולה להיות קשה עד בלתי אפשרית במהלך התלקחות,
אך היא נחשבת בדרך כלל כפעילות מסייעת, ולא פוגעת, לאנשים עם RA.
-
עישון עשוי להיות טריגר סביבתי להתפתחות דלקת פרקים שגרונית
עישון הוא הטריגר הסביבתי הידוע ביותר ועשוי למלא תפקיד בהתפתחות כשליש מהמקרים החמורים של RA,
כולל יותר מ-50% ממקרי ה-RA המאובחנים אצל אנשים הרגישים גנטית למחלה.
אנו יודעים שעישון גורם ישירות למחלות לב, סוגי סרטן מסוימים ומחלות אחרות,
אך הקשר שלו להתפתחות דלקת מפרקים שגרונית מוכר פחות לציבור הרחב.
חשוב לדעת:
למעשנים שיש להם וריאנט גנטי המכונה אפיטופ משותף, יש סיכון מוגבר פי עשרה לפתח RA.
-
הסיכון להתפתחות המחלה תלוי בגיאוגרפיה
ככל שמתרחקים מקו המשווה, כך הסיכון לחלות ב-RA עולה.
יתרה מזאת, מגורים בקווי רוחב גבוהים בגיל צעיר – בין גיל 15 לגיל 30, מסוכנים יותר מאשר בתקופות אחרות בחיים.
במחקר שנערך בארה"ב, בקרב כ-10,000 נשים, התגלה שהסיכון לחלות בדלקת מפרקים שגרונית
גבוה יותר לאלו שחיות בצפון מזרח ובמערב התיכון של ארה"ב מאשר לנשים שחיו ממערב להרי הרוקי.
הסיכון המוגבר יכול לנבוע ממחסור באור שמש, כמו גם מגורמים סביבתיים אחרים.
-
מחסור בוויטמין D עשוי להיות קשור להתפתחות המחלה
מחקר משנת 2004 עקב אחרי יותר מ-29,000 נשים ומצא שאלו עם הצריכה הנמוכה ביותר של ויטמין D
היו בסיכון הגבוה ביותר לפתח דלקת מפרקים שגרונית.
אמנם לא הוכח הקשר הישיש של הוויטמין למחלה, אך השפעה מגנה של ויטמין D יכולה להסביר
מדוע אנשים שחיים בקווי רוחב גבוהים יותר, ונחשפים פחות לשמש, המפעילה את ויטמין D בגוף, נמצאים בסיכון גבוה יותר ל-RA.
יתרה מכך, מחלות אוטואימוניות אחרות, כמו טרשת נפוצה, קשורות לצריכת ויטמין D.
יש צורך במחקרים נוספים כדי להסביר את הקשר בין הוויטמין למחלות אלה.
-
לזיהום אוויר יש השפעה על התפתחות המחלה
זיהום אוויר באמצעות חלקיקים מיקרוסקופיים הנשאפים לריאות, קשור להתפתחות דלקת,
ולכן חוקרים מאוניברסיטת הרווארד ערכו מ-2009 מחקר בקרב יותר מ-90,000 נשים בארה"ב
שבחן את הקשר בין RA לזיהום באמצעות חלקיקים.
הם מצאו שנשים שגרו בטווח של כ-40 מטר מכביש ראשי היו בסיכון גבוה לפתח RA, בהשוואה לאלו שגרו רחוק יותר.
-
דלקת מפרקים שגרונית נמצאת במגמת עלייה בקרב נשים
המחלה נמצאת במגמת עלייה בקרב נשים בארה"ב, על פי מחקר משנת 2010 של חוקרים מ- Mayo Clinic, ברוצ'סטר, מינסוטה.
הם מצאו עלייה של 2.5 אחוזים בשיעורי RA בקרב נשים בין 1995 ל-2007, בעוד שהשיעורים בקרב גברים ירדו במהלך אותה תקופה.
הגורם לעליה במקרי המחלה אינו ברור אך ייתכן שהיא נגרמת מעישון, גלולות למניעת הריון עם כמות מעטה של אסטרוגן או מחסור בוויטמין D.
-
ההיסטוריה של המחלה אינה ברורה
סימנים לדלקת מפרקים שגרונית לא נמצאו במומיות ואין ראיות לכך שהמחלה הייתה קייימת לפני שקולומבוס גילה את אמריקה.
זה מרמז על כך שהדלקת קשורה לגורמים סביבתיים.
-
דלקת מפרקים שגרונית קשורה לדיכאון
אמנם קיים קשר בין כל מחלה כרונית לדיכאון, בשל הכאב הבלתי פוסק והלחץ הקשור למחלה,
אך דלקת מפרקים שגרונית קשורה לדיכאון גם בדרך אחרת.
רמות גבוהות בדם של החלבון הדלקתי tumor necrosis factor-alpha (TNF-a) קשורות לדיכאון,
כך שייתכן שהדלקת עצמה מעצימה את תסמיני הדיכאון.
רבות מהתרופות לטיפול במחלה חוסמות את החלבון.
-
דלקת מפרקים שגרונית קשורה למחלות אוטואימוניות אחרות
לאנשים שחולים במחלות אוטואימוניות כמו דלקת מפרקים שגרונית, יש גורמי סיכון גנטיים
שהופכים אותם לרגישים למחלות אוטואימוניות באופן כללי.
מחלות אוטואימוניות של בלוטת התריס ותסמונת סיוגרן (מחלה הפוגעת בבלוטות הרוק ובלוטות הדמעות)
נפוצות מאוד אצל החולים בדלקת מפרקים שגרונית.
-
הריון משפיע לטובה על תסמיני המחלה
כמה מחלות אוטואימוניות, כולל RA וזאבת, משתפרות במהלך ההיריון.
לעתים קרובות המחלה נכנסת להפוגה במהלך ההיריון.
מחקרים מראים שכ-75% מהנשים עם RA ייכנסו להפוגה בערך בחודש השני להריון,
אך התסמינים יכולים להתלקח לאחר הלידה.
הסיבה להפוגה היא שהריון מחליש את המערכת החיסונית הפעילה מדי, וכך מאזן אותה.
בנוסף, חלק מההורמונים שרמתם בדם עולה במהלך ההיריון יכולים להגן על הגוף מפני הדלקת.
-
הסיכון להתקפי לב כתוצאה מ-RA דומה לסיכון כתוצאה מסוכרת
דלקת מפרקים שגרונית מגבירה באופן משמעותי את הסיכון להתקפי לב, גם אם רמת הכולסטרול תקינה, לחץ הדם נמוך ואין סוכרת.
המספרים המדויקים לא נחקרו אך הסיכון הוא פי שניים עד שלושה להתקפי לב.
ככל הנראה הדלקת המערכתית הנגרמת ע"י המחלה היא הגורמת לעליה בסיכון להתקפי לב.
-
דלקת מפרקים שגרונית קשורה לפיברומיאלגיה
כ-20% עד 30% מהאנשים עם RA סובלים גם מפיברומיאלגיה.
פיברומיאלגיה היא הפרעת כאב נפוצה שתסמיניה הם נקודות רגישות לאורך הגוף, עייפות קיצונית, דיכאון ובעיה קוגניטיבית המכונה ערפל פיברו.
לא ברור מדוע אנשים עם RA נמצאים בסיכון גבוה יותר ללקות בפיברומיאלגיה.
-
משקה אלכוהולי ביום יכול לשפר תסמינים של דלקת מפרקים שגרונית
כמו אלכוהול, גם תרופות מסוימות המטפלות ב-RA עלולות להזיק לכבד, ולכן צריכת אלכוהול אינה מומלצת לאנשים עם RA.
עם זאת, מחקרים מצביעים על כך שאנשים ששותים אלכוהול נמצאים בסיכון נמוך יותר ללקות ב-RA מאשר אלה שלא.
שתיית אלכוהול מתונה – משקה ביום לנשים ועד שני משקאות לגברים, עשויים להפחית את הסיכון להתפתחות RA.
יש להיזהר משתייה אם לוקחים תרופות שהתווייתן אוסרת על צריכת אלכוהול.
-
הקשר בין אלכוהול לסוכרת מורכב
דלקת מפרקים שגרונית עלולה להגביר את הסיכון לפתח סוכרת מסוג 2.
קורטיקוסטרואידים המשמשים לטיפול ב-RA עשויים אף הם להגביר את הסיכון לסוכרת מסוג 2 על ידי הגדלת רמות הסוכר בדם,
אך תרופות אחרות ל-RA, כמו התרופה נגד מלריה הידרוקסיכלורוקין וכן אנקינרה (Kineret),
עשויות להפחית את הסיכון לסוכרת בקרב אנשים עם RA.
RA וסוכרת מסוג 1 , שגם היא הפרעה אוטואימונית, חולקים גורמי סיכון גנטיים וסמני דלקת.
-
מחלות ריאה יכולות להיות נפוצות יותר אצל החולים בדלקת מפרקים שגרונית
מחלת ריאות חמורה פחות שכיחה, אבל כמחצית מחולי RA סובלים ממחלת ריאות תת-קלינית,
וכיום מתבצע מחקר הבודק את האפשרות שמחלת ריאות היא אחת הגורמים הראשוניים ל-RA.
עם RA, גם דרכי הנשימה עלולות להיות דלקתיות, ותרופות כגון חוסמי TNF עשויות להגביר את הסיכון לשחפת.
RA עשויה גם להכפיל את הסיכון למחלת ריאות חסימתית כרונית (COPD).
גם עישון, שהוא גורם סיכון הן למחלות ריאות והן ל-RA, יכול להסביר את הקשר הנפוץ בין שתי המחלות.
סובלים מתסמיני דלקת מפרקים? מוזמנים ליצור קשר ולהתייעץ,
לאבחן את סוג הדלקת ולהתאים לה טיפול ואורח חיים.
