שאלות ותשובות – החלפת מפרקי ברכיים

שיעורי ההצלחה בניתוח, גבוהים מאוד.
9 מתוך 10 מנותחים חוו הקלה מידית בכאבים לאחר הניתוח
ו- 95% מהמנותחים דיווחו על שביעות רצונם מהפרוצדורה.
שכיחות הניתוח עולה בהתמדה.
במאמר עדכני שפורסם בינואר 2017, באתר האינטרנט של המרכז הצפוני לכירורגיה בדאלאס, טקסס שבארה"ב, נכתב כי מספר הניתוחים להחלפת מפרק הברך עלה ביותר מ- 161%, בין השנים 1991 ל- 2010.
לגבי אריכות ימי המפרק, 90% מהמפרקים מחזיקים מעמד 10 שנים ו-80% מהמפרקים נותרים במצב טוב, גם לאחר 20 שנים.
בפרמטרים של תפקוד, הסטטיסטיקה מראה שהחלפת מפרק הברך מאפשרת שיפור משמעותי ברמת הפעילות הפיזית, עבור רוב המנותחים.

כריעת ברך אינה פוגעת במפרק החלופי אך כ-50% מהמנותחים מדווחים על קושי או על תחושה לא נעימה בכריעת ברך לאחר הניתוח.

המפרק החליפי לעולם לא יתפקד לחלוטין כמו ברך טבעית.
רוב המנותחים משערים שרמת "הנורמליות" של הברך החליפית היא כ-75% משל הברך המקורית כשהייתה בריאה.

רוב המפרקים החלופיים אינם מעוצבים כך שיתכופפו באופן בו מתכופפות הברכיים המקוריות. על אף שניתן לכרוע ברך עם תחליפי הברכיים, יש אנשים שלא נוח להם להניח את כובד משקלם על הצלקת בחלק הקדמי של הברך.

יש לשים לב לנקישות או לצליל מתכתי עמום בברך החליפית.

בתור התחלה, לאחר הניתוח ייתכן ש"תחושו" חוסר תחושה, או מעין מקום רדום, בקצה החיצוני של הברך החליפית. הרגשה זאת משתפרת בהדרגה במהלך השנתיים הראשונות לאחר הניתוח, אך היא חוזרת לחלוטין לתחושת ברך טבעית.

הברך החליפית נשחקת במהלך השנים. רוב החלפות הברכיים מחזיקות מעמד 20 שנים ויותר, כך שמנותחים צעירים יאלצו להחליף את הברך שוב, בשלב מאוחר יותר בחיים.
הסיכויים להחלפה קיימים גם במקרים בהם המנותח סובל מעודף משקל, עובד בעבודה עם ציוד כבד, עוסק בספורט נמרץ.

זמן ההיעדרות מהעבודה תלוי לא רק במנותח אלא גם באופי עבודתו. מנותחים שעובדים בעבודות שאינן דורשות פעילות פיזית ושמתבצעות בישיבה, יכולים לחזור לעבודה כעבור שבועיים עד 6 שבועות.
ההמלצה לגביהם היא להגביה את הרגל, ככל שיתאפשר להם, לעמוד וללכת בזמן ההפסקות.

מנותחים שעובדים בעבודות הדורשות עמידה והליכה מתונות, יכולים לחזור לעבודה כאשר הם מתחילים ללכת ללא צליעה, בד"כ, כעבור 6 עד 12 שבועות.
כשמדובר על עבודות פיזיות קשות, מנותחים יכולים לחזור לעבודתם כעבור 10 עד 12 שבועות, כאשר הם יכולים לבצע את עבודתם בבטחה.

אורך האשפוז לאחר ניתוח הוא בין יום אחד לחמישה ימים.
בפועל, רוב המנותחים נשלחים לביתם לאחר יומיים-שלושה.

הפחתת משקל

תרגול וחיזוק שרירי הירך, שיביאו לחיזוק מפרק הברך – שחיה, רכיבה על אופניים ופילאטיס נחשבים לפעילות שאינה טראומטית, אך מחזקת מאוד את הברכיים, תוך שיפור זרימת הדם ובניית השריר.

הזרקת חומצה הילרואית– חומצה הילרואית משמשת לא רק למילוי קמטים בתעשיית היופי, אלא גם כזריקה המקלה על כאבים במפרקי הברכיים. הזריקה מפחיתה את הנפיחות ומרככת את הסחוס בברך. תוצאות טובות ניתן לראות כאשר משתמשים בזריקה כהתערבות מוקדמת בקרב הסובלים מדלקת מפרקים קלה עד מתונה.

הזרקת טסיות דם רוויות (זריקת אורטוקין)– זוהי פרוצדורה חדשנית המקובלת מאוד בקרב אתלטים כמו קובי בריאנט וטייגר וודס. ומשתמשת בדם הנלקח מהגוף ועבר אינקובציה כדי לפתח חומרים טבעיים התורמים לריפוי.

הזרקת תאי גזע– מדובר עדיין בתחום ניסויי, בו מזריקים תאי גזע לסובלים מדלקת מפרקים מתקדמת.

יש לחכות 48 שעות לאחר הניתוח עד שניתן להתקלח.
מובן שיש לוודא שהחתכים בברך נוקזו מדם ומנוזלים. אין לקרצף או לשפשף ישירות את החתכים בברך ולאחר המקלחת יש לנגב את האזור בעדינות.
בהמשך, כעבור כשבועיים ובמידה ואין דימום או הפרשת נוזלים מהחתכים, ניתן לטבול את הברך באמבטיה.

בד"כ, המנותחים משוחררים מבית החולים כשרגלם חבושה בתחבושת חסינת מים. ניתן להתקלח כשתחבושת זאת על הברך. אם אין לכם תחבושת כזאת ועדין נותרו תפרים ומהדקים, ניתן לעטוף את הברך בניילון נצמד או בשקית על מנת שאזור הברך יישאר יבש, במהלך המקלחת.

שאלו את המנתח מתי ניתן להרטיב את החתך ולאחר מכן, תוכלו להתקלח כשתרגישו בטוחים לעשות כך.

יש הממליצים על שימוש בכסא אמבטיה, כסיוע נוסף ולשם הנוחות, עד שתוכלו להסתובב יותר בקלות, כמובן, לאחר התייעצות עם המנתח.

השימוש בגרביים אלסטיים נועד למנוע הופעה של קרישי דם.
יש לגרוב אותם מיד לאחר הניתוח, עוד בעת האשפוז בבית החולים. לאחר מכן, יש לגרוב אותם עוד כשבועיים ברצף, תוך החלפתם פעם ביום.
חשוב מאוד להקפיד על שימוש בגרביים אם יש נפיחות בקרסול ובחלקה האחורי של השוק.

הקפידו לגרוב אותם כל יום עד שרמת הנפיחות תגיע לרמה נורמלית.
זכרו לגרוב אותם בחודשים שלאחר הניתוח כשאתם נוסעים למרחק ארוך במכונית או בטיסה.

סיבוכים רציניים מופיעים בפחות מ-2% מהמקרים.
שיעורי התמותה כ-30 יום לאחר הניתוח עומדים על מקרה 1 מתוך 400 או 0.25%.

לאחר הניתוח, מנותחים משתחררים מבית החולים תוך יום עד חמישה ימים. הם יכולים לצפות לכך שהם יחזרו לחלק נכבד מהפעולות היומיומיות שהם מבצעים בתוך כ-6 שבועות. כ-90% מהמנותחים מתאוששים  לחלוטין מהניתוח תוך 3 חודשים, אם כי התאוששות של 100% יכולה לקחת גם 6 חודשים ויותר.

הניתוח נמשך כשעתיים ובמהלכו, מבצע המנתח חיתוך בחלק העליון של הברך, על מנת לחשוף את המפרק הפגוע. אורכו של חתך סטנדרטי הוא כ-25 ס"מ, אך מנסים להפחית את אורך החתך ולהגיע לכ-10 ס"מ.
לאחר מכן, המנתח מוציא את פיקת הברך וחלקים נגועים מהעצם ומהסחוס.
לאחר ניקוי המשטח שנוצר המנתח מחבר את המפרק המלאכותי העשוי מתכת ופלסטיק, עד להשתלבותו במקום המפרק הטבעי

ארתרופירוזיס (arthrofibrosis) –  סינדרום הברך הנוקשה, מופיע לפעמים כאשר מפרק הברך נחבל או נפצע, אך גם לאחר ניתוח להחלפת ברך. עם הזמן, הרקמה המצולקת בונה את עצמה בתוך הברך, מה שמביא לכיווץ המפרק ולריכוך הברך.

הרימו את הרגליים כלפי מעלה, כשהן ישרות, והשאירו אותן כך בין 5 ל-10 שניות, הורידו אותן לאט וחזרו על התרגיל מספר פעמים.

בעת ישיבה על כיסא, ישרו וכופפו את הרגליים לסירוגין ובאיטיות.

מתחו את מפרק הברך.

הניעו וטלטלו את הברך בעדינות.

מתחו את הקרסוליים לסירוגין.

בעת שכיבה על מיטה, כופפו את הברכיים ללא הרמת רגליים כשהקרסול נותר על המיטה.

מומלץ להתייעץ עם רופא ועם פיזיותרפיסט או עם מדריכים מוסמכים אחרים בקשר לתרגילים המתאימים לשלבים השונים של השיקום.

בעבר הלא רחוק, הרופאים המליצו להימנע מפעילויות ספורטיביות כמו כדורגל, פעילות אירובית, ריצה, כדור בסיס, כדורסל ועוד, מחשש שייווצר צורך בניתוח נוסף, תוך זמן קצר.
אולם כיום, יותר ויותר מחקרים מראים שאין הבדלים משמעותיים במידת השחיקה של המפרק החדש, בין אלה שהתעלמו מהמלצות אלה לבין אלה שהקפידו עליהן. יותר מזה, דווקא אלה שהמשיכו בפעילות ספורטיבית השיגו תפקוד טוב יותר של הברך.
בכל מקרה, ההמלצה היא להתייעץ עם הרופא בטרם חוזרים או מתחילים בפעילות ספורטיבית לאחר הניתוח.

הפחתת משקל

תרגול וחיזוק שרירי הירך, שיביאו לחיזוק מפרק הברך – שחיה, רכיבה על אופניים ופילאטיס נחשבים לפעילות שאינה טראומטית, אך מחזקת מאוד את הברכיים, תוך שיפור זרימת הדם ובניית השריר.

הזרקת חומצה הילרואית– חומצה הילרואית משמשת לא רק למילוי קמטים בתעשיית היופי, אלא גם כזריקה המקלה על כאבים במפרקי הברכיים. הזריקה מפחיתה את הנפיחות ומרככת את הסחוס בברך. תוצאות טובות ניתן לראות כאשר משתמשים בזריקה כהתערבות מוקדמת בקרב הסובלים מדלקת מפרקים קלה עד מתונה.

הזרקת טסיות דם רוויות (זריקת אורטוקין)– זוהי פרוצדורה חדשנית המקובלת מאוד בקרב אתלטים כמו קובי בריאנט וטייגר וודס. ומשתמשת בדם הנלקח מהגוף ועבר אינקובציה כדי לפתח חומרים טבעיים התורמים לריפוי.

הזרקת תאי גזע– מדובר עדיין בתחום ניסויי, בו מזריקים תאי גזע לסובלים מדלקת מפרקים מתקדמת.

ע"פ מחקרים, אלה שהחליפו להם את הברך השמאלית ונוהגים ברכב אוטומטי, יכולים לחזור ולנהוג כשבועיים לאחר הניתוח.
לעומתם,  אלה שהחליפו להם את הברך הימנית, יכולים לחזור לנהוג כעבור 4 שבועות מהניתוח ויתכן שמדובר על זמן ארוך יותר אם מדובר במכונית בהנעה ידנית.
בכל מקרה, מי שרוצה לנהוג אחרי ניתוח כזה, צריך לוודא שיש לו את היכולת לכופף את הברך, כדי שיוכל ללחוץ על הדוושות בקלות.

יש לשים לב, שלא לנהוג תוך כדי שימוש בתרופות שעשויות לפגוע בערנות ולהשפיע על יכולת הנהיגה וכמובן שיש להתייעץ עם הרופא המנתח לפני החזרה לנהיגה.

עבור כ-80% עד 90% ממי שעברו החלפת ברך מלאה, הברך החדשה תחזיק מעמד כ- 20 שנים ואפילו יותר. כשמדובר על החלפת ברך חלקית, הנתונים מראים ש-1 מתוך 10, יאלצו לחזור על הניתוח בתוך 10 שנים.

הסימנים לאפשרות של קריש דם לאחר הניתוח, כוללים: נפיחות כללית, כאב מצד אחד ורכות מצד אחר, ורידים נפוחים, צבע עור אדום או חיוור, קשיות או עיבוי של וריד העונה לשם "קורד" (cord).
עם זאת, אצל רבים מהמנותחים, בכלל לא מופיעים תסמינים לקריש דם. אצל מנותחים אחרים, תסחיף ריאתי הוא סימן לקריש דם. הסימפטומים לתסחיף ריאתי הם: קוצר נשימה, כאב פתאומי בחזה, שיעול, יריקה או הקאת דם.

ריפוי איטי.

הפחתה בטווח התנועה של המפרק.

נוקשות במפרק.

דלקת בחתך או במפרק החדש.

דימום או קריש דם.

שבר בעצם במהלך הניתוח.

נזק לעצבים או לכלי דם.

במקרים קיצוניים: תסחיף ריאתי, התקפת לב, סיבוכים בריאות או שבץ.

כאשר מורגש כאב במפרק הברך, המגביל את הפעולות היומיומיות.

כאב מתון עד קשה – במפרק הברך- במהלך מנוחה ביום ובלילה.

דלקת ונפיחות במפרק הברך, שלא מסתיימת ולא משתפרת גם לאחר מנוחה וקבלת טיפול תרופתי.

הימנעות מביצוע פעולות ברגל כמו כיפוף.

נוקשות של מפרק הברך

אין הקלה גם לאחר נטילת משככי כאבים, נוגדי דלקת שאינם סטרואידים (אספירין, אדוויל, נורופן) או שהמטופל לא יכול ליטול אותם מסיבות רפואיות שונות.