מי שמתמודד עם כאבי מפרקים ונוקשות של מפרק הברך, יודע איך בעיה זו משפיעה על חייו ומונעת ממנו לבצע פעולות שגרתיות.
ישנם מצבים רבים שיכולים לגרום לבעיות במפרק הברך.
הנפוצה בהם היא שחיקת סחוס בברך.
מהו סחוס מפרקי?
סחוס מפרקי הוא הרקמה המכסה את קצות העצמות, בנקודת המפגש שלהם – המפרק.
הסחוס מונע חיכוך של העצמות זו בזו ומאפשר להם תנועה חלקה וזורמת.
סחוס מפרקי מצפה עצמות שהן חלק ממפרק סינוביאלי – סוג המפרקים הנפוץ ביותר בגוף.
הסחוס מורכב ממספר שכבות – השכבה החיצונית שלו עתירה בסיבי קולגן – מה שהופך אותה לעמידה במיוחד.
שכבת הביניים בולמת זעזועים ואילו השכבה הפנימית היא שכבה גרמית יחסית המחברת את הסחוס לעצם.
שחיקת סחוס בברך
הגדול מבין מפרקי הגוף הוא מפרק הברך, הנושא משקל רב בכל צעד שלנו.
קצות עצם הירך ועצם השוק, הנפגשות במפרק הברך, מכוסות בסחוס.
הסחוס מגיב לעומס המועמס עליו. שחיקת סחוס יכולה להיווצר מעומס יתר ולפעמים גם מעומס חסר.
הברך היא מפרק סינוביאלי – מפרק שיש בתוכו נוזל סינוביאלי שתפקידו לסכך את תנועת המפרק ולהזין את הסחוסים,
שאינם מקבלים את הזנתם מאספקת דם ישירה.
הזדקנות המפרק גורמת לכמות מופחתת של נוזל סינוביאלי –
תהליכי ההרס במפרק גוברים על תהליכי הבנייה, וכך נמנעים מהסחוס סיכוך והזנה.
מכיוון שלסחוס אין אספקת דם משלו, קשה במיוחד לשחזרו או לשכפל אותו ברגע שהוא ניזוק או נשחק.
פגיעה בכל חלק של הסחוס עלולה לשבש את תפקודו.
שחיקת סחוס היא מונח כללי לפגיעה בסחוס ברמות שונות, החל מפגיעה נקודתית ועד למצב חמור של אובדן סחוס.
מה יכול לגרום לאובדן סחוס?
פציעה
אובדן סחוס שנגרם על ידי פגיעה ישירה יכול לנבוע מתאונת דרכים, נפילה קשה בה המפרק פוגע ישירות בקרקע, פציעת ספורט או שבר.
דלקת מפרקים ניוונית – אוסטיאוארטריטיס
דלקת מפרקים ניוונית היא מצב שכיח מאוד שיכול להחמיר עם הזמן.
זוהי דלקת שיכולה לתקוף כל מפרק בגוף אך לרוב היא פוגעת במפרקי הברכיים, הירכיים או הידיים.
שחיקה כתוצאה משימוש יתר במפרק
פציעה הנובעת מתנועות חוזרות ונשנות, במיוחד בספורט. טכניקה שגויה או אימון מאומץ מדי ללא חימום,
יכולים לגרום לשחיקה כתוצאה משימוש יתר.
תסמינים וגורמי סיכון לשחיקת סחוס בברך
תסמיני שחיקת סחוס תלויים בגורם לשחיקה ובהיקף הבעיה.
ככל שהבעיה מחמירה כך התסמינים מורגשים יותר, ובסופו של דבר,
שחיקת סחוס לא מטופלת יכולה להוביל למגבלות ניידות משמעותיות ולכאבים כרוניים בלתי פוסקים.
התסמינים הנפוצים הם:
- כאב באזור המפרק – במיוחד בעת יישור וכיפוף ובעת עלייה במדרגות.
- מגבלת תנועה – צמצום טווח התנועה של המפרק
- תחושת נוקשות במפרק במיוחד כשקר או בשעות הבוקר
- נפיחות באזור המפרק
- עיוות המפרק ושינוי ביציבה
- קולות של חריקה ופקיקה בעת תנועת המפרק
- אוסטאופיטים, או דורבנות עצם, הנוצרים בשולי המפרק עקב הלחץ הנוסף על קצוות העצמות, וגורמים לכאב ולאובדן טווח התנועה.
גורמי סיכון לשחיקת סחוס בברך:
- גיל – ככל שהגיל עולה, כך איכות הסחוס יורדת והוא נשחק כתוצאה מהעומס המתמשך.
גם השרירים המקיפים את המפרק נחלשים, וכך גורמים למפרק לשאת עומס רב יותר. - עודף משקל – מפרק הברך נושא עליו משקל רב. גם ירידה קלה במשקל עשויה להשפיע לטובה על תפקוד המפרקים. עודף משקל מאיץ את תהליכי שחיקת הסחוס בברך.
- מין – לפי הסטטיסטיקה נשים סובלות משחיקת סחוס בברך יותר מגברים
- תורשה – אנשים עם בעיה משפחתית של דלקות מפרקים מסוגים שונים עשויים לסבול משחיקת סחוס יותר מאחרים.
- קרע במיניסקוס או ברצועות הברך – פוגע בתפקוד הברך ויכול לגרום בעקיפין לשחיקת הסחוס.
- טראומה – פציעה או חבלה שפוגעים ישירות במפרק ובחלקים מהסחוס
- זיהום במפרק
- מחלה אוטואימונית – כמו דלקת מפרקים שגרונית או גאוט
- בעיה באספקת הדם למפרק – עשויה לגרום בעקיפין לנמק
- גידולים באזור המפרק שעשויים לגרום לנזק או עיוות למפרק
אבחון שחיקת סחוס בברך
אבחון שחיקת סחוס בברך נעשה לרוב אחרי שאדם מגיע לאורתופד עם תלונות על כאב, נפיחות ומגבלה בתנועת הברך.
האבחון כולל תשאול מקיף של המטופל, ובדיקת ההיסטוריה הרפואית האישית והמשפחתית שלו.
הרופא ישאל אם היו פציעות ברך בעבר, האם יש אנשים אחרים הסובלים מבעיות מפרקים במשפחה ושאלות אחרות, הנוגעות לבעיה.
לאחר מכן, יבדוק הרופא את המטופל, בבדיקה פיזית הבודקת את נקודות הכאב בברך, את טווח התנועה שלו ואת תפקודו בעת הליכה וישיבה.
הרופא יישלח את המטופל לצילום רנטגן, בו ניתן להעריך את מצב הסחוס: בעזרת מדידת גודל הרווח בין עצם הירך לעצם השוק, איתור אוסטיאופיטים – דורבני עצם, וזיהוי הסתיידויות בין עצמות המפרק.
במקרים מסוימים יישלח המטופל גם לבדיקת MRI.
טיפול בשחיקת סחוס
מתוך רצון לשמר את המפרק הטבעי, ברוב המקרים, ובמיוחד בשלבים הראשוניים של שחיקת סחוס,
הטיפול שיוצע על-ידי אורטופד מומחה ברכיים הוא טיפול שמרני:
- משחות מקומיות המפחיתות את הכאב והנפיחות
- משככי כאבים עם או בלי מרשם רופא– משככי כאב רגילים (כמו אקמול),
נוגדי דלקת שאינם סטרואידים (אדוויל, נורופן, ארקוקסיה, אטופן ועוד) - פיזיותרפיה – פיזיותרפיה מחזקת את השרירים סביב המפרק ומשפרת את אספקת הדם אל המפרק, המשפיעה בעקיפין על בריאות הסחוס.
- זריקות מסוגים שונים המקלות על הכאב ומסייעות לתנועה טובה יותר של המפרק.
זריקות סטרואידים – תרופות נוגדות דלקת המקלות זמנית על הכאב, ויש להיזהר מפני שימוש ממושך בהן כי יש להן תופעות לוואי.
זריקות חומצה היאלורונית – חומצה הדומה לחומצה הנמצאת באופן טבעי בגוף.
הזרקתה מחפה על חסר בנוזל הסיכוך, משמנת את המפרק, מפחיתה את הכאב ומעלה את רמת הגמישות.
זריקות אורטוקין – זריקות ביולוגיות של סרום המופק מדמו של המטופל.
זריקות PRP – זריקות ביולוגיות מפלזמה עשירה בטסיות מדמו של המטופל.
זריקות רג'נוג'ל – זריקות של חומצה היאלורונית בשילוב פיברינוגן – חלבון קרישה.
חשוב לזכור שטיפולים אלה משמרים את איכות החיים ויכולים למנוע החמרה במצב, אך אינם בונים סחוס.
במקרים בהם הטיפולים השמרניים אינם עוזרים, יש לשקול ניתוח החלפת מפרק ברך.
בניתוח זה מנסרים את קצות עצמות המפרק, כולל הסחוס, ומשתילים במקומם שתל המשחזר את מבנה המפרק ותפקודו.
ניתוחים אלה היוו בעבר פתרון, רק כשלא היה כל פתרון אחר.
כיום עקב ההתפתחות הטכנולוגית, הן בטכניקות הניתוח והן באיכות ומידת ההתאמה של השתלים,
אחוזי ההצלחה של הניתוחים גבוהים מאוד, והם משנים את חייהם של מי שבוחרים בהחלפת מפרק.
לסיכום,
שחיקת סחוס בברך נובעת מגורמים רבים ומשפיעה באופן נרחב על אורח החיים.
ניתן לאבחן אותה אצל אורתופד מומחה ברכיים, ולשפר את תפקוד הברך באמצעות טיפולים שמרניים או ניתוח.
